דיאלוגים מתוך הספרים

סימני שאלה - דיאלוג נפשי

"כמה תרצה לחיות?"

"למה זה חשוב?"

"זה חשוב לי! אני מוכרח לדעת."

"קודם לכך תהיה מוכרח לבקש ממני להנהיר לך מה הם כלל חיים שראוי לחיות, שהרי אריכות ימים אינה כלל הישג בתפיסתי."

"אם כן, מהם חיים ראויים?"

"נדמה כי בני אדם מוצאים בחיבוקיהם חיים ראויים."

"אם כך, תרצה לחיות כל עוד תתחבק לך?"

"כמעט, אך לא בדיוק. חיים ראויים הם חיים שבהם אפשר להתחבק עם סימני השאלה."

"ומתוך שלילה אפשר להבין כי חיים שאינם ראויים הם חיים שבהם מתחבקים עם סימני הקריאה, הלוא כן?"

"אינני אמיץ לחוות דעתי על חיי הזולת, אך בעבורי יהיה זה בלתי מתקבל על הדעת."

"אבל... מה זה אומר בכלל להתחבק עם סימני השאלה?"

"מה הוא ילד קטן בגן משחקים אם לא סימן שאלה מהלך החוקר את עולמו מתוך עצמו בהתמכרות שלא נראתה עוד מעולם? ומולו עומדים כוחות עוצמתיים שמתחבקים כל העת עם סימני הקריאה ומבקשים לבטל את פליאתו ולמנוע לו את החיפוש, שהרי אלה כבר מצאו בעבורו. האם הכרת אבסורד אלים מסוג זה?"

"מה רבים הם סימני הקריאה בנפשי שלא נבעו מתוכי! והרי אלה יסודות עולם שהכרתי מינקות. כיצד אצליח להתנתק מחיבוק עוצמתי זה? למי אקרא בשעת משבר?"

"ראה בעולמך, ראה בסביבתך מה רבים הם בני האדם המסתובבים בחיבוק שאינו עוזב, עם סימני קריאה שהפכו אפילו אהובים להם, שהרי אלה חיים בתוכם מאז ומתמיד. איזו מצוקה נוראה לו לאדם לשאול ולאחוז בספק ובחוסר האונים."

"אני רוצה לבחור את סימני הקריאה שלי בעצמי!"

"אתה רוצה לבחור..."

"האם מאוחר בשבילי להינתק מחיבוקיהם של סימני הקריאה?"

"האם אלה מחבקים אותך או שמא אתה נואש בחיבוקך אותם?"

"שאלה טובה."

"היות שסימני קריאה אלו קועקעו בנפשך עוד בימים קדומים, תוכל לזהותם בנקל אם תתפשט באמת וגבורתך תהיה לבחור בהם מחדש או להפוך אותם לסימני שאלה שאפילו לא מוכרחים לענות עליהם!"

"מי אמיץ דיו להיות סימן שאלה בימינו?"

"האומץ נדיר ביותר ועל כן שכיחים הם סימני הקריאה."

"אז אתה מבקש להיות אמיץ ולהתחבק עם סימני שאלה?"

"ככל האפשר — אלה יהיו חיי ואפילו התחבקתי עם סימן שאלה אחד, ואפילו התחבקתי עם סימן קריאה אחד, ובלבד שיהיה שלי ומתוכי. אלה יהיו חיים ראויים בעבורי."

"נדמה שרק האדם הראשון בעולם היה חסין ממפעלי סימני הקריאה ורק הוא יכול היה לברוא את נפשו באופן הטהור ביותר, אך אתה מסתפק בהישג אחד."

"מידה של צניעות אינה מזיקה באישור פנימי, הרי ממילא אי אפשר להגשים את סימני הקריאה השכיחים."

"אם כך, תחיה כל עוד תוכל להיות סימן שאלה?"

"בהחלט, זה סימן הקריאה האהוב עליי ביותר!"

מהם סימני הקריאה שהופעלו בתוכנו ומעולם לא העזנו לשאול אודותיהם?

------------------------------------------------------------------------

להיעלם בתוכם - מילים אותנטיות

"קשיים כה רבים לו לאדם, מוכרח הוא להתמודד עם קולותיהם של אחרים ולעתים, מרוב שזקוק לחיבתם, הוא מסכים לבטל עצמו בפניהם ואינו מביע דעתו היחידה השונה מהם, ואובד מבחירה בתוכם רק כדי להרגיש חלק מהם."

"קשה לו לאדם לזקוף קומתו."

"ואפילו היה בטוח ביותר באמירתו, יכול להתכחש לה ובלבד שלא יתמודד עם פסגת הבדידות האותנטית המאיימת עליו כל כך."

"נדמה שתחושת הביטחון המדומה שמעניקה החברה יכולה לספק את האדם רק לכאורה, והרי לאחר זמן־מה חוזר האדם לעצמו ומתגעגע לבינתו היחידה, ואז בהתמודדות חוזרת עם ההמון שוב חוזר הניגון ונבלע בתוכם."

"אתה מתאר מעגל אין־סופי שבו שני הצדדים נשכרים. מצד אחד האדם עשוי לקבל סיפוק מאישוריהם של אחרים כלפיו, כמו היה דמות מופת ׳להתמסרות הראויה׳ ושאר מחמאות שליטה מנמיכות קומה ִמצדם, השולטים בו. ומצד אחר, כאשר האדם נזכר שגם לו עולם שלם של השקפות ורצונות ואולי הגיע הזמן לתת להם ביטוי, הוא מיד מגלה שמעולם לא ידע אחרת. מעולם לא ידע לבלוט, והנה מיד חוזר למקומו הבטוח־לכאורה, עמוק בצל זולתו."

"יתרה מכך, את הריק ממלאים אחרים באופן טבעי. לשון אחר, אם האדם מוותר על שליטתו בחייו, אחרים ישלטו בו. שכן זו תופעת הכרח טבעית, שהרי הסכים לכך מדעת ואפילו שלא במילים. התמסר לכך בשתיקה או במחמאה המקטינה לאוזן הביקורתית אך המאדירה את נפשו, וכך התמכר האדם המופנם, העדין, שאינו בטוח בצבעים החבויים באישיותו."

"כירורגייה של מילים בפיך, ומה עליו? האם מאוחר בעבורו לשוב לשאת באחריות לעולמו?"

"למדתי מעולמך שאין גבולות בנפש האדם והוא יכול ליצור את עצמו מחדש בכל גיל בבחירות חדשות, וזאת אף על פי שעל בשרו נחרכו חוויות והרגלים שונים שאינו יודע כיצד להינתק מהם."

"ואם נכנס למחשבותיו של אדם זה, שהזדכך עד שהגיע לתובנת האחריות הקיומית והאישית שלו, שבה הגיע לבדידות הגבוהה ביותר — אז שם ימצא את עצמו בצומת שבו הוא המחליט הבלעדי. בוודאי מפחד מפני הלא נודע, שהרי סוף־סוף לאחר שנים רבות הוא מכריע לראשונה וכמה כוחות מתמלאים בו לאחר מעשה, כיצד מתרגש כמו נולד מחדש וזכה לחיות שוב, הפעם במלוא מובן המילה."

"ואפילו היה טועה בהחלטותיו, בוודאי היה גאה על אומץ לבו, שהרי אלה הן טעויותיו שלו ולא טעויות שאחרים בחרו בעבורו, ואפילו בשל כך יהיה בעל הגבורה האותנטית."