פסיכותרפיה בספרות | האדם מחפש משמעות | ויקטור פראנקל

הספר מתחלק לשני חלקים - הראשון: ״חוויות במחנה ריכוז״ - שכלל לא פשוט להכיל רגשית, אך חשוב ביותר להבנת עולמו ואישיותו, וכן גם את זוועות השואה.

לא בכדי הספר מתחיל מן הזוועות וממשיך אל ההבנות הפסיכולוגיות - בכך הרושם מתעצם עד אין סוף.

החלק השני ״מושגי יסוד בלוגותרפיה״ - רלוונטי לכל אדם אשר מבקש להתבונן בקיומו באומץ לב וכתוב בשפה שאינה מקצועית - ועל כן ההבנה נהירה ביותר.

פראנקל, כמו הוגים רבים אשר קשורים לאקזיסטנציאליזם מנכיח בדיוק מירבי את השקפותיו אודות החיים כפי שהם באמת בלא הצורך הנואש 'לצייר' אותם על פי הצרכים הפסיכולוגיים שלנו.

בתחושתי האישית - פראנקל יורה חצים עמוקים וכואבים אל נפשם של קוראיו, כמי שמבקש להראות בעקיפין את ההסוואות והתכסיסים בהם בני אדם מטילים על ׳אחרים׳ את השליטה על חייהם שלהם! ובדרכו הייחודית, הוא מפתה באסרטיביות של דממה (שלא כמו ניטשה בדרכי עורמה, חיוך וציניות) את בני האדם לאחוז בחייהם, בלא כל התחמקות.

כבר אחרי לא מעט דפים - הוא מבקש, כמעט דוחק בנו - לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו, באחד המשפטים היפים ביותר שנכתבו אי פעם:

״חיה כאילו חיית את חייך בפעם השניה וכאילו קלקלת מעשיך בפעם הראשונה. כשם שאתה עומד לקלקל עכשיו!״

הוא מבקש מבני האדם להפסיק להתפלפל בשאלת משמעות הקיום - אלא להפנות את השאלה ממש אל עצמם:

״ואין הוא יכול לתת תשובה לחיים אלא על ידי מתן דין וחשבון על חייו: אין תשובה לחיים אלא בקבלת עול אחריות״

מה שאני אוהב במיוחד בהגותו של פראנקל היא הצניעות שהוא מבטא בדרישותיו את האדם:

״הגשמת-עצמו אינה מטרה אפשרית כלל, מן הטעם הפשוט שככל שישאף אליה האדם, כן תברח מפניו. רק במידה שאדם מקבל עליו את הגשמת משמעות חייו, הוא גם מגיע להגשמת עצמו.״

בכך הוא מבקש להסיר מאיתנו את הציפייה הנפשית שאינה מבוססת על דבר כי אם רק נגשים את המטרות שהצבנו לעצמנו - נגיע לעולם שכולו טוב, נירוונה רגשית מחויכת וכו'.

מחווית חיים שכל הזמן שואבת את האדם למרדף בלתי סופי של סיפוקים, פראנקל מבקש מאיתנו למצוא את משמעות חיינו שלנו.

״בכל רגע ורגע אדם חייב להכריע, לשבט ולחסד, מה תהיה מצבת הזיכרון של קיומו״.

על השעמום:

״עובדה היא, כי השעמום גורם עתה - ועל כל פנים, מזמן לפסיכיאטרים - יותר בעיות משגורמת המצוקה. ובעיות אלה מחריפות והולכות, שכן האוטמאציה המתפתחת תגדיל ודאי במידה עצומה את מספר שעות הפנאי של הפועלים הממוצעים. הצרה היא שרבים מהם לא יידעו, מה לעשות בזמן הפנוי שיזכו בו.״

דבריו למטפלים:

״האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו. מעשה האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתרה מזו: רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לידי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו.״

״הלוגותרפיסט דומה למומחה עיניים יותר משהוא דומה לצייר. הצייר מנסה להראות לנו תמונה של העולם כפי שהיא נראית לו: מומחה העיניים מנסה לאפשר לנו לראות את העולם כמות שהוא באמת.״

״תפקידו של הלוגותראפיסט הוא להגדיל ולהרחיב את שדה-ראייתו של החולה, עד שיכיר ויראה את מלוא הספקטרום של פשר וערכים.״

"הלוגותרפיה אינה רואה צורך לכפות שום משפטים על החולה, שכן האמת כופה את עצמה ואינה צריכה שום התערבות.״

אלה רק מעט מן הציטוטים שבחרתי להביא, אך בספר הקטנטן הזה יש אוצרות מופלאים שנקראו בכל רחבי העולם! ספר שנשאר איתך,למשך חיים שלמים, במיוחד מול רגעי האימה של החיים, אשר שכיחים יותר משאנו מוכנים להודות.

גם הספר הזה, כמו כל שאר הספרים שאני מזכיר בפוסטים "פסיכותרפיה בספרות" מאפשר בחינה מחודשת את עצמנו, בשפה פשוטה ונוגעת. ספרים משני חיים.

רוצים להתעדכן בביקורות ספרים נוספות שיצאו?

השאירו את המייל שלכם בראש הדף (: